<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשל"ג</h1>
<h2>דף לח.</h2>
האי גוי דחריך רישא שרי למיכל אפי' מריש אוניה. נראה שחרכו גוי בביתו ושרי משום דלא מיכוין לבישול. אבל אי מיכוין אסור. אבל בבית ישר' אם בישלו לצורך ישר' מותר. שאם אי אתה אומ' כן רוב (המאכילין) [המאכלין] הנעשין ע"י שפחות אסורי'. הבל הוא וצריך להזהר. דגים קטנים מלוחין שמלחן גוי אפי' אם חזר ובשלן אין בהם משום בישולי גוים כי המליחה לא אסרתן שהרי לא אסרו חכמי' אלא ע"י האור וכיון שנמלחו הרי הן נאכלין בלא בישול כמו שהן חיים ולפיכך אין בהם משום בישולי גוים. וכו'. ובדגים קטנים לא נחלקו חזקיה ובר קפרא כי מתוך שהן קטנים המלח ממרחן ומייבשן ונאכלים. אבל בדגים גדולים אם מלחן או גוי או ישר' ובא הגוי ובשלן בזה חלוקין דלמר מותרים לפי שאין נאכלים בלא בישול אלא ע"י הדחק ולמר אסור דכיון דמתאכלי כשהן חיין ע"י הדחק אסורין. כך שמעתי מרבי' אחי. וכן פי' ר' מפי המורה. וכן נ"ל. קליות של גוים מותרים והדייסא אסורין. קמחין מותרין הרסנא דקמחא אסורין. קליות שעושין כן מבשלין החיטין במים עד שנתנפחו ומהבהבין אותן בתנור וטוחנין אותן ואוכלין הקמח כמו שהוא. נ"ל שאין כאן משום בישולי גוים שהרי כשנתנו אותן בתנור ונתייבשו הרי הן קליות שהתרנום ע"י שלא נשתנו וכשחזרו וטחנו אותם זה השינוי נעשה שלא ע"י האור.
